מדי שנה, בחורף, אני יוצא לגינה במשימה מיוחדת ויוצאת דופן שגורמת לרוב האנשים לחשוב שירדתי מהפסים. אני מתהלך לי בכבדות עם המעיל המסורבל (קפוא אצלנו בגולן), מחפש שלוליות של מים עומדים ומעופשים, מפשפש מתחת למזרבים והכל במטרה למצוא את אינספור הטחבים שגדלים לנו ממש מתחת לאף. חמוש בכלי חפירה (מיניאטורים ) אני מלקט טחבים מכל פינה אפשרית.

מה עושים איתם? פשוט מאוד! ממלאים בקערה (ללא חור ניקוז) אדמה עשירה ברקבובית (להלן, ג'יפה מערימת הקומפוסט), מוסיפים מלא החופן אפר מהקמין (חומר אורגני משובח שגם מאזן את חומציות הקרקע, מתברר, וגם מאפשר ספיחה של חומרים רעילים, כך אומרים המומחים), ומניחים מעל את הטחב לאט ובאהבה גדולה. מרססים היטב במים, ומקפידים שישאר לח ומגניב.

אם נתתם לו מספיק אהבה וריסוס במים, הוא אפילו יכול לפרוח, ובמבט מקרוב-קרוב נראה כאילו יש לכם אחו קסום וירוק בתוך הבית.

הטחבים האלו הם עונתיים ורובם נעלמים עם בוא הקיץ. אבל גיליתי שיש כמה זנים (יש אחד בצבע חלודה שנראה מדהים מקרוב) שמצליחים לשרוד את הקיץ החם, עם הרבה אהבה ושפריצים של מים. הם אפילו שולחים זרועות דקיקות כלפי מעלה, ומדי פעם, אם יש לי מזל, אפילו מופיע לו איזה פרח קטנטן.

כל מה שאתם צריכים זה כלי קרמיקה קטנטן והורס (אתם יודעים איפה למצוא אותם, כן?) וקצת תושייה – וגם לכם יהיה עולם מיניאטורי שלם בצ'יק.

וטיפ אחרון לפני פיזור – אם אתם קוראים את הפוסט הזה בקיץ ומתבאסים שאין לכם טחב בסביבה, או גרים בעיר ובטוחים שאצלכם אין את כל הטבע המהמם הזה, יש לי הפתעה: יש ויש. חפשו ליד צינורות מפוצצים, ברזים דולפים, ובעיקר, מתחת לצינורות הניקוז של מזגנים. כמעט תמיד תמצאו שם איזה טחבון קטן שעם קצת אהבה יגדל להיות אחו מיניאטורי משלכם.