גדלתי במשפחה שכולה חיבורים. סבתא נוצריה שברחה ברגל מהרי אורל שברוסיה לאחר שכל בני משפחתה מתו במלחה"ע ה-2, סבא יהודי שכל משפחתו נרצחה בשואה, וסבא וסבתא, מהצד השני, שהיגרו לארץ ממרוקו עם משפחתם. הוריי נפגשו בישראל, ומשם הכל היסטוריה. באופן טבעי, החיים בבית מעורב, היו מעניינים ומגוונים מאוד. חגגנו את כל החגים היהודיים, אבל לצד זה, סבתי (שהתגיירה) המשיכה לשמור פינה חמה לזיכרונות הילדות שלה, וציינה חגים ומועדים נוצרים ורוסיים. בחגים אכלו גפילטעפיש ולידו דג מרוקאי אדום-לוהט, הבית היה מלא בחפצים וזיכרונות שחיברו בין מערב למזרח, בין העבר להווה, ולכל אחד מבני המשפחה היה סיפור מסע גדול של נוודות, חיפוש אחר מקום ובית, ואינספור זכרונות נעימים ואיומים גם יחד.

כבר כתבתי כאן לא פעם על החיבה העמוקה שאני רוכש לסגנון לסגנון בוהו בעיצוב הבית, ואני חושב שחלק גדול מההשפעה המשמחת שיש לסגנון הזה עלי, נובע מהביוגרפיה שלי והמקום שבו גדלתי. בוהו הוא בשבילי מקום של חיבור, בין דברים שלכאורה לא אמורים להסתדר. בין חפצי וינטג' של פעם לאובייקטים מודרניים ועדכניים, בין צבעים מנוגדים, מתחרים, אחרים, כאלו שלא תראו הרבה. שכבות שכבות של חפצים שנאספו ומוקמו כמו-באקראיות בחלל, בובת חרסינה שקיבלנו בירושה מסבתא, תמונה רקומה של אמא, שרפרף שמצאנו בזבל והענקנו לו חיים חדשים (וצבע צהוב-ניאון הורס), איזה קשקוש קטן ממקסטוק על הקיר, ציור מקורי של אמן שאנחנו אוהבים, שולחנות נמוכים ועליהם עציצים ירוקים ובוהקים. בקיצור – אינספור רגעים של זיכרון שכל אחד מהם מקופל בתוך אובייקט, חפץ, פסל, תמונה, שמזכירים לנו את הרגעים האלו במבט.

אה, וכמובן, המון המון צמחים.

ואני מתכוון, באמת המון (אם כי זה טיפה מוגזם, אפילו בשבילי :)) –

הסגנון הבוהמייני עשיר מאוד, לא כלכלית (ההיפך הוא הנכון, תוכלו לקרוא על זה כאן) אלא עיצובית: הוא יכול להושיב יחד טקסטורות מאוד מיוחדות ואחרות, פלטת הצבעים שלו חופשיה ומשוחררת, והשלמות שבו נובעת מתוך אי-השלמות וההסכמה איתה. ממש כמו הוואבי-סאבי, גם בוהו סטייל הוא משהו שנותן מקום לאינדיבידואליות שלנו, ולחוסר השלמות, ולייחוד שבחדר שאנו מעצבים. הצבעים עשירים מאוד, ויש בו גם המון טקסטילים שמוסיפים חמימות, משטיחים עזי צבע דרך שמיכות וכירבוליות, מקרמה, וילונות מפוארים, כריות נוי צבעוניות, בדי קטיפה ומה לא. יש בבוהו גם שילובי חומרים – עץ, ברזל, נחושת, אפילו פלסטיק – שעובדים זה עם זה בצורה מושלמת.

שילוב יפהפה ויומיומי שמראה שכל מה שצריך זה פינה אחת קטנה שצריכה עידוד, והרבה פריטים יפים שאתם יכולים לאסוף באיביי, אטסי ובשווקים בגרושים:

אחת השגיאות הנפוצות לגבי סגנון בוהו היא שחושבים שמדובר במשהו זול ופשוט. אבל זה ממש לא נכון – אפשר לקחת אותו לשלב הבא, עם פריטים יוקרתיים מחומרים משובחים, ובקו אלגנטי ומודרני, אפילו מינימליסטי (בגבולות הז'אנר, כמובן):

בקיצור, בוהו זה צבע, ועושר, והיסטוריה, וכיף. הוא נותן לכם כל כך הרבה הזדמנויות עיצוביות ואסתטיות, שנותנות לבית שלכם תחושה אמיתית של בית ושל זהות. בעידן שבו אנשים גרים בבתים שנראים כמו שכפול האחד של השני, הוא מחזיר את הצבע ואת המרקמים ואת העושר והאושר אל תוך חיינו.